גיל ההתבגרות הוא תקופה רגישה ומורכבת, שבה מתבגרים ובעיקר נערות חוות שינויים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים דרמטיים, המלווים לא פעם בהתנהגויות מסוכנות ובקושי להיצמד להנחיות טיפוליות שנקבעו להן. בעשורים האחרונים גובר העניין בשיטות התערבות פסיכולוגיות שיכולות לסייע למתבגרות להתמודד עם מצוקות אלה, ואחת מהן, שמקורה עוד בתחילת המאה העשרים, היא הפסיכודרמה: שיטת פסיכותרפיה המבוססת על משחק תפקידים והצגה דרמטית של מצבי חיים, המאפשרת למשתתפות להעמיק את הבנתן העצמית ולבחון דרכי התמודדות חדשות.
אך האם יש בסיס מחקרי מוצק לטענה שהפסיכודרמה אכן משפיעה לטובה על בריאותן של נערות מתבגרות, ובאילו תחומים בריאותיים בדיוק ניכרת השפעה זו? שאלה זו הובילה קבוצת חוקרים לערוך סקירה שיטתית מקיפה, בהתאם להנחיות PRISMA-P, שבה נסרקו מסדי נתונים בין-לאומיים ולאומיים איראניים בחיפוש אחר מחקרים התערבותיים העוסקים בפסיכודרמה בקרב נערות בגילאי 12 עד 18. מתוך אלפי מקורות שנבדקו, נבחרו בסופו של דבר המחקרים הרלוונטיים והאיכותיים ביותר לניתוח מעמיק.
הסקירה, המיועדת בין היתר לאחיות ולמיילדות העוסקות בחינוך לבריאות בקרב מתבגרות, בוחנת לא רק את תחומי ההשפעה האפשריים של הפסיכודרמה, אלא גם את המגבלות המתודולוגיות של המחקר הקיים בתחום, ומצביעה על כיוונים למחקר עתידי. מה בעצם ניתן ללמוד מהספרות הקיימת על הפוטנציאל הטיפולי של שיטה זו, וכיצד היא עשויה לשמש כלי מעשי בעולם הקליני?
