בעולם שבו הדמוקרטיה נתפסת לעיתים קרובות כמובנת מאליה אך בו בזמן נתונה לאיומים הולכים וגוברים, צומחת שאלה בוערת: איך אפשר להחיות אותה מבפנים, לא רק דרך מוסדות שלטון אלא דרך החינוך עצמו? מאמרם של רוחאס אייאלה, מנדונסה וניית'ן פותח צוהר לעולם מרתק של בתי ספר דמוקרטיים, מקומות שבהם לא רק מדברים על ערכים דמוקרטיים אלא חיים אותם יום יום. בתי הספר הללו אינם רק מוסדות חינוכיים, אלא מעבדות חברתיות שמבקשות לעצב אזרחים חושבים, מעורבים ובעלי קול.
מה בדיוק קורה במוסדות חינוך שמגדירים עצמם דמוקרטיים? אילו עקרונות מנחים אותם, וכיצד באים לידי ביטוי מושגים כמו הנהגה משתפת, סוכנות תלמידים או ניהול עצמי? החוקרים, מתוך תהליך עריכה משותף של ספר בינלאומי הסוקר כמעט ארבעים יוזמות חינוכיות ב־16 מדינות, ביקשו להבין האם ואיך ניתן ללמוד מהם על דרכים חדשות לעורר את הדמוקרטיה לחיים. הם ניתחו את התהליך דרך ארבע מסגרות תיאורטיות שמסייעות לזהות מבנים, קשרים אנושיים, דינמיקות של כוח וסמלים, ושאלו את עצמם האם הפרקטיקות והאתגרים של מוסדות חינוך דמוקרטיים משקפים במידה כלשהי את האתגרים הרחבים יותר של הדמוקרטיה עצמה.
מהם הקשרים האפשריים בין הדרך שבה בתי ספר מנסים לנהוג בדמוקרטיה לבין השאלות הגדולות שמעסיקות ממשלות, קהילות ואזרחים ברחבי העולם?
