פרויקטי בנייה ידועים כסביבה שבה שיתוף פעולה אמיתי קשה להשגה: ריבוי שחקנים זמניים, אינטרסים מנוגדים והיסטוריה ארוכה של יחסים אדברסריים הפכו את האמון למשאב נדיר אך קריטי. כניסתה של טכנולוגיית מידול הבניין (BIM) משנה את כללי המשחק, שכן היא מחייבת שיתוף מידע פתוח, תקשורת רשתית והעברת ידע בין גורמים הטרוגניים, רמת שקיפות ותלות הדדית שלא הייתה מוכרת קודם לכן בענף.
אך האם המודלים הקיימים להבנת אמון בשרשראות אספקה, שפותחו עבור יחסי קונה-מוכר או קבלן-קבלן משנה מסורתיים, אכן מסוגלים להסביר את הדינמיקה הייחודית שנוצרת בשרשרת אספקה מבוססת BIM? זו השאלה שמניעה את המאמר, המבקש להבין מהו אופיים הייחודי של יחסי האמון בהקשר הזה, ואיך דרישות התהליך הטכנולוגי של BIM, כמו שילוביות ויכולת פעולה הדדית, משפיעות על עיצובם מחדש.
כדי לענות על כך, עורכי המחקר ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מקיפה, שכללה איתור וסינון של אלפי מאמרים ממאגרי מידע, ניתוח איכותני מעמיק באמצעות תוכנת קידוד ייעודית, וחישוב גדלי אפקט סטטיסטיים כדי לבחון אילו מרכיבים של אמון בולטים ביותר בקרב חברי שרשרת האספקה. התהליך חושף מודל תיאורטי חדש, המבוסס על שילוב של תיאוריות החלטה התנהגותית, חליפין חברתי ושיתוף פעולה מבוסס BIM, ומציע פריזמה מחודשת להבנת האמון בעידן הדיגיטלי של ענף הבנייה.
