בעולם שבו קניות, מותגים ומראה חיצוני תופסים מקום מרכזי בחיי הצעירים, עולה שאלה שמטרידה הורים, מורים וחוקרים: האם הדגשת הרכוש והכסף כמדד להצלחה ולאושר משפיעה על האופן שבו מתבגרים מתנהגים כלפי אחרים ועל נכונותם לעבור על הכללים? חומרנות נקשרה בעבר לרווחה נפשית נמוכה, אך הרבה פחות ידוע על הקשר שלה להתנהגות עבריינית, ועוד פחות על התהליכים הפנימיים שעשויים לחבר ביניהן. אחד המועמדים להסבר הוא אגוצנטריות, נטייה להעמיד את העצמי מעל כולם ולהתקשות להבין את נקודת המבט והרגשות של הזולת.
המחקר בוחן את הקשרים האלה בהקשר סיני מעניין במיוחד. מסורות כמו הקונפוציאניזם, הבודהיזם והדאואיזם רואות בערכים חומרניים ואגוצנטריים גורם מזיק להתפתחות האדם, ובה בעת סין עוברת שינויים כלכליים וחברתיים מהירים. החוקרים גם ביקשו לשחזר מחקר קודם ולבדוק אם ממצאיו עומדים במבחן הזמן והאוכלוסייה.
לצורך כך עקבו החוקרים אחר כמה אלפי תלמידים בחמישה בתי ספר בצ'נגדו, בשני מועדי מדידה במרחק של כחצי שנה. התלמידים מילאו שאלונים מתוקפים על חומרנות, אגוצנטריות והתנהגויות עברייניות כמו גניבה, העתקה בבחינות, קטטות והטרדה. המדידה הראשונה נערכה זמן קצר לפני פרוץ מגפת הקורונה, והשנייה אחרי חזרת בתי הספר לפעילות. מה הקשר בין הרצון ברכוש, ההתמקדות בעצמי והתנהגות בעייתית, והאם אפשר לראות אותו גם כשעוקבים אחרי שינויים לאורך זמן?
