בחברה שבה ילדים נחשפים מגיל צעיר לשפות, מבטאים, דתות ומנהגים שונים, השאלה איך מלמדים אותם לחיות יחד הופכת לדחופה. בינתיים, המדיה הדיגיטלית מזרימה לחייהם תכנים שלא תמיד מעודדים כבוד לשונה, ובכיתות כבר אפשר לשמוע לעג, סטריאוטיפים וסירוב לעבוד עם חברים מרקע אחר. האם שיעור אזרחות יכול להפוך את המילה "סובלנות" ממושג שמשננים להתנהגות של ממש?
המחקר מתרחש בבית ספר יסודי איסלמי משולב בעיר פקנברו שבאינדונזיה, מדינה רב-תרבותית שבה הערכים הדתיים והלאומיים נפגשים בחיי היומיום של הכיתה. שאלת המחקר המרכזית היא כיצד מתחזקות עמדות הסובלנות של תלמידים דרך חינוך אזרחי המבוסס על גיוון, ואילו אסטרטגיות, גורמים תומכים וחסמים מלווים את התהליך.
החוקרים בחרו בגישה איכותנית ותיאורית. הם צפו בשיעורי אזרחות בכיתות ד' ו-ה' ובאינטראקציות החברתיות סביבם, ראיינו מורים, מנהלים ותלמידים, ועיינו במסמכים כמו תכניות שיעור, סרטונים, תמונות ותכניות בית ספריות. כדי לבדוק את מהימנות הממצאים הם השוו בין שיטות ומקורות וביקשו מהמרואיינים לאשר את הפרשנות. המאמר מזמין להציץ אל הכיתה מקרוב ולבחון מה קורה שם כשערכים נפגשים בפועל עם ילדים אמיתיים.
