מה קרה לאבנים שעליהן נכתבה התורה כשבני ישראל נכנסו לארץ? ומי, בעצם, היה אמור לקרוא את הכתוב? מחלוקת קצרה בין תנאים על זהות האבנים, אבני המזבח או אבני הסיד, מתגלה כשער לשאלה גדולה בהרבה: האם לאומות העולם ניתנה הזדמנות שנייה לקבל את התורה, והאם דינן כבר נחתם מזמן.
המחלוקת הזו אינה מופיעה במקום אחד. היא חוזרת במכילתא לדברים, בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי, ובכל מקור היא נשמעת קצת אחרת. כאן מתחילה החידה: האם מדובר בהבדלים מקריים בין נוסחים, או שידיים של עורכים מאוחרים עיצבו מחדש את אותן מסורות והטעינו אותן במשמעות חדשה? ומה בכלל גרם להם לעשות זאת?
המאמר עוקב אחר דרכי העריכה של הסוגיה בארבעת המקורות, משווה בין סדר המחלוקות, בין ההנמקות המתלוות אליהן ובין ההקשרים שבתוכם הן שולבו, ומנסה להבחין בין מהלך פרשני לבין מניע אידאולוגי. לצד זאת הוא שואל איזה עולם היסטורי ניבט מבעד לשינויים הללו, ואילו מתחים בין יהודים לעמים שבסביבתם הותירו בהם חותם. התוצאה היא מבט אל מאחורי הקלעים של הספרות התלמודית, שבו הנסתר והנגלה בעריכה נפגשים.






