בשנים האחרונות נשמעת בקרב חלק מחסידי חב״ד קריאה שמעוררת הדים רחוקים מעבר לגבולות התנועה: האדמו״ר האחרון אינו רק המשיח, אלא גם יותר מכך. מבקרים מן העולם האורתודוקסי מזהירים מפני עבודה זרה ומ״נצרות שומרת הלכה״, ואילו חב״ד משיבה בכתבי הגנה. הפולמוס הסוער הזה מעלה שאלה שנדמה שלא נבחנה לעומק: מהיכן צמח בכלל הרעיון שאדם יכול להיות אלוהי, ומה בתשתית ההגות החסידית אִפשר אותו?
המאמר מבקש לחפור מתחת לפני השטח של הוויכוח ולהבין את שורשיו התאולוגיים והפסיכולוגיים. הוא בוחן אם הגאולה של היחיד והגאולה של העולם כולו קשורות זו בזו, ואם הדימוי של אדם אלוהי נשען על היגיון פנימי של התורה החסידית ולא רק על התלהבות או השפעה זרה. לשם כך נקרא הטקסט החב״די בעיון: ספר התניא ותורת שתי הנפשות שבו, טיפולוגיית האדם של בעל התניא, מושגי היסוד של הקבלה החסידית, ודברי האדמו״ר עצמו בשיחותיו, ובהם חידושים שמעטים התייחסו אליהם. בצד אלה נבחנים מקורות חז״ל שחסידי חב״ד נסמכים עליהם.
הקריאה מובילה אל שאלות רחבות יותר: מי הוא האדם האידאלי בעידן הגאולה, האם ייתכן שהמשיחיות תשנה את מעמדו של כל יהודי, ומה פירוש הדבר לגבי מקומו של המנהיג בחברה שבה כולם נקראים לעלות. התשובות עשויות להפתיע גם את מי שהיה בטוח שהוא מכיר היטב את הוויכוח.






