מה קורה כשאישה דרוזית, שחייה נבנו במסגרת מסורתית והיררכית מאוד, מספרת על ילדותה ומגלה שבזיכרון המרכזי שלה עומד לא איסור או פיקוח, אלא קשר עמוק ומיוחד עם אביה? במאמר זה נבחנת דמות האב כפי שהיא משתקפת בסיפורי הילדות של נשים דרוזיות שהיו בין הראשונות בעדתן שפנו לרכוש השכלה גבוהה, בתקופה ובחברה שבהן יציאה מהבית ולימודים מחוץ לכפר נתפסו כאיום ממשי על כבוד המשפחה.
התפיסה הרווחת מציגה את האב הערבי המסורתי כדמות שולטת ומגבילה בעיקרה, אך תיאורי הילדות שנאספו מציגים תמונה מורכבת ומפתיעה הרבה יותר. השאלה שמנחה את הדיון היא כיצד ניתן להבין את מקומו הרגשי והמעשי של האב בחיי בנותיו, ומה גרם לחלק מהאבות לחרוג מהנורמות המקובלות ולתמוך בבחירות בלתי שגרתיות של בנותיהן, לעיתים במחיר סיכון חברתי אישי.
הדיון מתבסס על שלושים וארבע ראיונות חיים עמוקים עם נשים דרוזיות פורצות דרך, שנועדו במקורם לבחון את מסלולן להשכלה גבוהה, אך חשפו באופן בלתי מתוכנן נושא חזור ונשנה: הקשר המיוחד עם האב. דרך קטעי זיכרון אישיים ונוגעים ללב, נפרשת תמונה של יחסי אבות ובנות שמאירה זווית חדשה על משפחה, מגדר ושינוי חברתי בתוך חברה פטריארכלית.
