שיטפונות נהרות נמנים עם הסכנות הטבעיות היקרות והמסוכנות ביותר בשוויץ ובעולם, אך למרות שנים של מחקר עדיין לא ברור עד כמה משקעים שנפלו הרבה לפני יום השיטפון עצמו, ולא רק בימים הסמוכים לו, משפיעים על הסיכוי שנהר יגלוש מגדותיו. תפיסה נפוצה גורסת שמצב הרטיבות של האגן, שנוצר ממשקעים מצטברים על פני שבועות ואף חודשים, קובע במידה רבה עד כמה גשם נתון יתורגם לשיטפון. אך האם זה נכון בכל סוגי האגנים, מהאלפים המושלגים ועד למישורים החקלאיים?
מחקר זה מבקש להבחין בין תפקידם של משקעים לטווח קצר, של יום עד ארבעה ימים לפני השיטפון, לבין תפקידם של "משקעים קודמים מקדימים" שנפלו זמן רב יותר קודם לכן. כדי לענות על השאלה נותחו למעלה מ-4,200 אירועי ספיקת שיא שנתית שנרשמו ב-101 תחנות מדידה בשוויץ בין השנים 1961 ל-2011, לצד סדרות משקעים יומיות מרושתות שכיסו את שטח המדינה. האגנים סווגו לפי גודל ולפי משטר הידרולוגי, גליציאלי, נבאלי, פלוביאלי, מרידיונלי או ג'ורסייני, ולכל אגן נגזרה סדרת משקעים משלו. באמצעות רגרסיה לוגיסטית נבדק אם חציית ספי אחוזון שונים בתקופות משקעים שונות משנה את הסתברות השיטפון, ונבחנה גם השפעת המשקעים על עוצמת האירועים.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ואזורית בהרבה מהמצופה, המצריכה בחינה מדוקדקת של ההבדלים בין סוגי האגנים השונים בשוויץ, ובעלת השלכות ישירות על אופן בניית מערכות התחזית והאזהרה לשיטפונות.
