מורים נדרשים להתמודד מדי יום עם מצבים בין־אישיים טעונים: תלמידים מתקשים, הורים כועסים וצוותי הוראה לחוצים. ההכשרה שהם מקבלים כמעט אינה מכינה אותם לכך, והדגש על הספקת חומר לימודי דוחק את הצד הרגשי לשוליים. מה קורה כשמורים מקבלים מרחב אחר לגמרי, שבו הם לא רק מלמדים אלא גם נפגשים עם עצמם ועם עמיתיהם?
המאמר בוחן תוכנית קבוצתית ייחודית בשם WE S.E.E. YOU, שמשלבת דמיון מודרך, פסיכודרמה, תנועה ויצירה באומנות. השאלה המרכזית היא באיזו מידה עבודה קבוצתית בשילוב אומנויות משפיעה על תחושת המסוגלות העצמית ועל האמפתיה של מורים, והאם שינויים אלה משפיעים גם על הקשר שלהם עם תלמידיהם.
החוקרים שילבו שיטות כמותיות ואיכותניות. בבתי ספר יסודיים עברו מורות סדרה של עשרה מפגשים במסגרת שעות העבודה, ותוצאותיהן הושוו לאלה של קבוצת ביקורת ממוסד אחר. נבדקו שאלוני מסוגלות עצמית ואמפתיה אצל המורות, ובנוסף נאספה גם עדות מצד כמה מאות תלמידים על עוצמת הקשר עם המורה שלהם. לצד המדדים נאספו גם דברים שהמורות עצמן כתבו על מה שעברו. התמונה שמצטיירת מעניינת במיוחד למי שמתעניין בהכשרת מורים, בשחיקה ובמה שקורה באמת בין מורה לתלמיד.






