דמיינו ארגון שבו לא מספיק לבצע את העבודה כראוי, אלא צריך גם לחייך, להפגין התלהבות ולשדר אנרגיה חיובית כל הזמן, גם כלפי עמיתים ומנהלים, לא רק כלפי לקוחות. שנים רבות של מחקר בפסיכולוגיה חיובית ובמדעי הארגון הדגישו את היתרונות של אווירה חיובית במקום העבודה, אך כמעט ולא נבדק מה קורה כאשר חיוביות הופכת מרצון אישי לדרישה נורמטיבית מובלעת או גלויה. האם ציפייה כזו, גם כשאינה נאמרת במפורש, עלולה לדחוף עובדים להעמיד פנים של רגשות שאינם חשים באמת?
מאמר זה מציג לראשונה מושג חדש, "ציפיות ארגוניות לחיוביות", ומבחין בינו לבין מושגים דומים כמו כללי תצוגה רגשית או חיוביות רעילה. באמצעות ניסוי וינייטה מקוון שנערך בקרב מאות עובדים ממגוון ענפים ומדינות, שחולקו למצבים שונים במבנה ניסויי מבוקר, נבדקה השאלה האם חשיפה לציפיות כאלה מובילה עובדים לנקוט ב"משחק פנים", כלומר בהצגה חיצונית של רגשות שאינם תואמים את חווייתם הפנימית. במקביל נבדק האם תחושת בטיחות פסיכולוגית בסביבת העבודה יכולה לשמש כמעין רשת ביטחון שמפחיתה את הצורך הזה. השילוב בין תיאוריית שימור המשאבים לתיאוריית העבודה הרגשית מציע מסגרת מרתקת להבנת המחיר הנסתר שעלול להיגבות כאשר ארגונים דורשים, במפורש או במרומז, כי עובדיהם יהיו חיוביים כל העת.
