מעסיקים רבים כבר לא מסתפקים בעובד חכם. הם רוצים עובד שיודע לזהות רגשות, לווסת את מצב רוחו ולהסתדר עם הסובבים אותו. ההנחה היא שהיכולת הזאת מעצבת לא רק את האווירה במשרד אלא גם את התוצרים של הארגון. אבל איך בדיוק זה עובד? האם אינטליגנציה רגשית משפרת פרודוקטיביות ישירות, או שהיא פועלת דרך היכולת של עובדים לעבוד יחד? והאם הדבר נכון באותה מידה לגברים ולנשים?
רוב המחקרים בתחום נערכו במדינות מפותחות, ואילו על המגזר הציבורי בדרום הגלובלי ידוע הרבה פחות. המחקר הזה בודק את השאלה בגאנה: מה תפקידה של עבודת צוות כחוליית ביניים בין אינטליגנציה רגשית לפרודוקטיביות, והאם מגדר משנה את הקשרים האלה.
החוקרים נשענו על מודל הביצוע של דניאל גולמן ופנו ל-463 עובדי מגזר ציבורי, ובהם עובדי שירות הביקורת והשלטון המקומי, שנדגמו באופן אקראי. המשתתפים מילאו שאלון מובנה, והנתונים נותחו במודל משוואות מבניות בשיטת ריבועים פחותים חלקיים. הניתוח כלל גם השוואה רב-קבוצתית בין נשים לגברים. התמונה שמצטיירת מעוררת שאלות על האופן שבו ארגונים ציבוריים מגייסים עובדים ומרכיבים צוותים, ועל מקומו של המגדר בכל זה.
