"הרצחת וגם ירשת": שלוש מילים מקראיות שחוזרות בנאומי שופטים, בכרוזים פוליטיים, בספרות ובמחזות. הסיפור על נבות היזרעאלי נלמד בכיתות ח' והפך לסמל מוכר לשחיתות שלטונית. אבל שחיתות, רצח וגזל אינם נדירים במקרא. קין והבל, דוד ובת שבע ואוריה, וסיפורים נוספים מתארים אי צדק חמור לא פחות, ובכל זאת דווקא כרם אחד בעיר יזרעאל נחרט בתודעה העברית. מה עושה את הסיפור הזה למרכזי כל כך?
המחקר מבקש להבין מה בסיפור המקראי ובביטוי שנולד ממנו העניק להם כוח כזה, ואילו שורשים ספרותיים ותרבותיים עומדים מאחורי המעמד הזה. המחברת בוחנת את הנוכחות של הסיפור בבמת התיאטרון, בבית המשפט, בציבוריות הישראלית ובספרות העברית, ובהם מחזות, פסקי דין ונאומים, כרוזים מאוסף האפמרה של הספרייה הלאומית ויצירות ספרות. לצד זה היא קוראת את הטקסט המקראי מקרוב, על רקע דיני הנחלה והקרקעות במקרא, ובעזרת כלי ניתוח שנלקחו מתורת הספרות, ובהם הגדרות הטרגדיה של אריסטו ושל דורותיאה קרוק והגדרת הפתגם.
התשובה שהיא מציעה נשענת על שילוב בין שני יסודות ספרותיים עתיקים שנפגשים בסיפור אחד. מה הם, וכיצד הם פועלים יחד, נחשף רק לאורך הקריאה.
