איך מגדלים קוראים בשפה שאף ילד אינו מדבר בבית? בראשית המאה העשרים גדלו ילדי יהודי מזרח אירופה על יידיש, רוסית או פולנית, והעברית הייתה בעיניהם שפת התפילה והלימוד המסורתי. ובכל זאת יצא בוורשה ובקרקוב שבועון עברי מאויר לילדים, שנועד להפוך את השפה העתיקה לשפה חיה ואהובה. המאמר בוחן את "עולם קטן", ואת העורכים שמאחוריו, כחלק ממפעל תרבותי ולאומי רחב יותר.
השאלה המרכזית היא כיצד ניסו העורכים ליצור קהל קוראים עברי צעיר כמעט יש מאין. עם איזה מכשולים התמודדו, החל בלקסיקון דל שלא הכיר מילים בסיסיות לעולם הטבע וכלה בדפוס ובמשלוחים בין כמה אימפריות, ומה היה תפקידם של המבוגרים, אבות, מורים וקרובים, בתיווך הן של התכנים והן של השפה עצמה?
המחקר מתבסס על ניתוח תוכן של גיליונות השבועון: הז'אנרים, האיורים, מקורות הכתיבה והתרגום, מדורי החדשות והידיעות, ובמיוחד מדור המכתבים, שבו נשמעים קולות של ילדים קוראים מרחבי העולם. כך נפרש מאחורי הקלעים של ניסוי חינוכי יוצא דופן, שבו ספרות ילדים משמשת כלי להקמת קהילה קוראת ולעיצוב זהות, הרחק מהמוקדים שבהם עוסק בדרך כלל המחקר על תחיית העברית.
