בכל פעם שהמשטרה משתמשת בכלי נשק "בלתי קטלניים" לפיזור התקהלויות, עולה השאלה עד כמה הם באמת בטוחים. בשווייץ, מדינה הידועה באמון הציבור הגבוה במוסדותיה, נעשה שימוש שוטף בקליעי גומי מסוג "שרטנוט", כלומר פליטת קליעים מרובים בבת אחת ממשגר יחיד, כדי לפזר הפגנות ומהומות. אלא שבניגוד למדינות אחרות שבהן תועדו פציעות עיניים חמורות מכלי נשק דומים, בשווייץ אין כל מנגנון דיווח רשמי, אין סטטיסטיקה מרכזית, ואפילו בקרב רופאי עיניים מקומיים הנושא נותר שנוי במחלוקת. נפגעים רבים מתמודדים עם חוסר אמון מצד הרשויות, כאשר מוצעות להם הסברים חלופיים לפציעתם, גם במקרים שבהם נורו לעברם אלפי קליעים בתוך שניות.
המאמר בוחן שאלה שנראית טכנית אך היא בעלת השלכות דרמטיות: על סמך אילו נתונים מדעיים נקבעו סְפֵּי האנרגיה שאמורים להבטיח שקליעי הגומי לא יגרמו לנזק בלתי הפיך לעין, והאם ספים אלה עומדים במבחן הידע הרפואי העדכני? כדי לענות על כך, נאספו נתונים במשך שנים משיחות עם עדים, רופאים, עיתונאים ואנשי מקצוע משפטיים, לצד חיפוש שיטתי בספרות המדעית העוסקת בפציעות עיניים מקליעים קינטיים, במחקרים על עיני בעלי חיים ובניתוחי עיניים אחרי המוות. השאלה מה בעצם ידוע, ומה עדיין נסתר, על היחס בין עוצמת הפגיעה לנזק בלתי הפיך לראייה, עומדת במרכז הדיון.
