לפי ספר שמות, בדרכם ממצרים נצטוו בני ישראל לשוב ולחנות "לפני פי החירות", כדי שפרעה יחשוב שהם נבוכים בארץ ושהמדבר סגר עליהם. זהו מהלך תעתוע שמעורר שאלות רבות. מה בעצם עמד מאחורי הציווי הזה? והאם אפשר לדעת היכן התרחשו קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, כשהמקורות המצריים שותקים לגמרי על יציאת מצרים?
את השאלה הזאת רוב החוקרים בוחנים מתוך הנחה שיש להסביר את האירועים בדרך הטבע, ולכן הם מציעים גאות ושפל, אגמים או שפכי נילוס. המחבר יוצא מנקודת מוצא אחרת: מפרש אינו רשאי להכניס לכתובים השקפות הנוגדות את רוחם, ותפיסת הנס היא חלק מהם. הוא מבקש לשחזר את המסלול כפי שעולה מהכתובים עצמם, בעזרת פרשנינו המסורתיים, שדקדקו בפסוקים גם בלי שראו מפות.
בבסיס העיון עומדים הפסוקים בשמות ובבמדבר, פירושי רש"י, ראב"ע, רשב"ם, ספורנו והרמב"ם, וכן ממצאים על מבצרי הדרכים ועל הגיאוגרפיה של גבול מצרים וצפון סיני. המאמר מתמקד בשנתיים הראשונות, עד חטא המרגלים. הוא מחבר בין שמות מקומות, מספרי ימים ושמות דרכים, ומציע תמונה מפתיעה של המסלול שעשויה לשנות את האופן שבו קוראים את סיפור היציאה.
