מה אפשר ללמוד על דמות מקראית מתוך ספירת הקשרים שלה? בעשורים האחרונים הפך ניתוח רשתות חברתיות לכלי מרכזי בחקר חברות אנושיות, ולאחרונה גם בחקר יצירות ספרות וטקסטים מיתולוגיים, שבהם הדמויות משמשות צמתים והיחסים ביניהן הם הקשתות המחברות אותן. הטקסטים המקראיים כמעט לא נבחנו כך, אף ששאלות חיבורם, זהות מחבריהם ומידת ההיסטוריות שלהם עומדות במוקד המחקר כבר דורות, ואף שהיעדרן של עדויות ארכיאולוגיות ישירות מותיר את הטקסט עצמו כמקור הראיות העיקרי.
כאן נבחנת דמותו של משה בכלים של מדעי הרשתות. מה מספרת מפת הקשרים של דמויות החומש על מקומו של משה בנרטיב, והאם המבנה הסטטיסטי של רשת כזאת דומה לזה של רשתות חברתיות ממשיות או שמא הוא חושף דווקא את טביעות האצבע של תהליך הכתיבה והעריכה שיצר אותה.
לשם כך נבנו ידנית רשתות הקשרים של מאות הדמויות המופיעות בחמשת חומשי התורה, בחלוקה לספר בראשית, לארבעת הספרים שאחריו ולחומש כולו, כאשר קשר נספר כשדמות פונה לאחרת, משתפת איתה פעולה, מתעמתת איתה או קשורה אליה בקשרי משפחה. על הרשתות שהתקבלו הופעלו מדדים מקובלים בחקר רשתות, ובהם התפלגות הדרגות, מידת ההתקבצות, הנטייה של דמויות מקושרות להתחבר דווקא זו לזו וחלוקה לקהילות. מה שמתקבל הוא נקודת מבט בלתי צפויה על שאלות ותיקות של ביקורת המקרא, כזו שמגיעה לא מן הפרשנות אלא מן המספרים.
