בני נוער מבלים שעות רבות בבית הספר, ושיעורי החינוך הגופני מהווים חלק בלתי נפרד משגרת יומם. אך מעבר לתרומה הבריאותית המוכרת של פעילות גופנית, עולה שאלה מסקרנת: האם דווקא האהבה לשיעורים הללו, משך הזמן המושקע בהם וההשתתפות במגמות ספורט, יכולים לשמש כמגן מפני התנהגויות מסוכנות כמו שכרות, שתייה מופרזת ושימוש בקנאביס?
גיל ההתבגרות מאופיין בעלייה חדה בהתנסות בהתנהגויות סיכון, לצד ירידה הדרגתית בהיקף הפעילות הגופנית, במיוחד ככל שהגיל עולה. מחקר זה מבקש לבחון את הקשר בין משתני החינוך הגופני בבית הספר לבין התנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל, תוך התייחסות מיוחדת להבדלים בין בנים לבנות ובין שכבות גיל שונות. הבחינה מתבססת על מסגרת תיאורטית אקולוגית הרואה בבית הספר גורם משמעותי בעיצוב חוסן נפשי והתנהגותי אצל מתבגרים.
כדי לבחון את השאלות הללו, נותחו נתונים מהסקר הבין-לאומי HBSC שנאספו בישראל בשנים 2018-2019, מתוך מדגם רחב היקף של למעלה מ-4,400 תלמידים מכיתות ו' ועד י"ב, ממגזרים שונים באוכלוסייה. באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים נבדק הקשר בין אהבה לשיעורי חינוך גופני, משך הפעילות בהם והשתתפות במגמות ספורט, לבין דיווחים על שכרות, שתיית אלכוהול מופרזת ועישון קנאביס. האם החינוך הגופני אכן מהווה גורם מגן, וכיצד משתנה תמונה זו בין בנים לבנות ולאורך שנות ההתבגרות?
