סוכרת מסוג 2 הופכת לאיום בריאותי גלובלי מתרחב, כאשר ההצלחה בניהולה תלויה בעיקר במה שהמטופלים עושים בעצמם, יום יום, הרחק מעיני הצוות הרפואי. אך מה קורה כאשר הפער בין מה שמטופל צריך לעשות לבין מה שהוא בפועל מסוגל לעשות רק מעמיק? האם ניתן לגשר על פער זה בעזרת כלים דיגיטליים נגישים, בלי להסתמך על מפגשים פרונטליים יקרים ומורכבים ללוגיסטיקה, במיוחד באזורים כפריים ומרוחקים?
מחקר זה יצא לבחון שאלה מרתקת: האם שילוב בין תיאוריית הגירעון בטיפול העצמי של אורם, עקרונות המסוגלות העצמית של בנדורה, ופלטפורמה חינוכית דיגיטלית נגישה, יכול לחולל שינוי אמיתי בהתנהגויות הטיפול העצמי, בביטחון העצמי ובאיזון הסוכר של חולי סוכרת מסוג 2? החוקרים פיתחו תוכנית בשם "לחיות עם סוכרת זה פשוט", שכללה מודולים קצרים של פודקאסטים, חוברות וסרטוני הדרכה שנשלחו באמצעות רשתות חברתיות נפוצות, ובחנו את השפעתה במחקר מעין-ניסויי שכלל 96 חולי סוכרת מבתי בריאות כפריים באיראן, שחולקו לקבוצת התערבות וקבוצת ביקורת.
באמצעות שאלונים תקפים שבדקו התנהגויות טיפול עצמי, צרכי טיפול עצמי לפי תאוריית אורם ומסוגלות עצמית, וכן בדיקות דם למוגלובין מסוכרר, נבחנה השפעת ההתערבות בשלוש נקודות זמן: לפני, מיד לאחר, ושמונה שבועות לאחר סיומה. האם הצליחה גישה זו לשנות דפוסי התנהגות מושרשים ולשמור על השינוי גם בטווח הזמן הבינוני? התשובות המפורטות מצפות בגוף המאמר.
