גיל ההתבגרות הוא תקופה קריטית להתפתחות האמפתיה, אבל היום היא מתפתחת בסביבה חדשה לחלוטין: זו של הרשתות החברתיות, שבה בני נוער בוחנים קשרים חברתיים כמעט בלי השגחה של מבוגרים ובלי הרמזים הלא-מילוליים המוכרים מהעולם הפיזי. השאלה אם השימוש ברשתות פוגע בהתפתחות האמפתיה, מחזק אותה, או שהתשובה מורכבת בהרבה, מלווה שנים רבות טענות פאניקה מוסרית מצד אחד, וממצאים שסותרים אותה מצד שני. יש הטוענים שהיעדר קשר עין ותקשורת פנים אל פנים מונע פיתוח מיומנויות רגשיות, ויש הטוענים בדיוק את ההפך, שהאנונימיות והמרחק הפיזי מאפשרים דווקא שיתוף וחשיפה עצמית עמוקים יותר. גם השאלה מה בעצם "משפיע", תדירות השימוש, סוג הפעילות (אקטיבית או פסיבית), הפלטפורמה הספציפית או דווקא שימוש בעייתי ומכור, לא זכתה עד כה לתשובה חד משמעית.
המאמר מציג סקירה שיטתית שנועדה לאסוף ולסנתז את המחקר האמפירי הקיים בנושא, מתוך חיפוש שכלל שמונה מסדי נתונים ובדיקה של אלפי מחקרים שפורסמו מאז 2006, שנת פתיחתה הרחבה של פייסבוק. הסקירה בוחנת כיצד נמדדת אמפיה במחקרים הקיימים, אילו מסגרות תיאורטיות מנחות אותם, ואילו משתנים כמו תכונות אישיות, מגדר ועושר המדיום עשויים למתן את הקשר בין שימוש ברשתות להתפתחות רגשית-חברתית. התוצאות חושפות תמונה מגוונת ומעניינת בהרבה מהניגוד הפשוט בין "מזיק" ל"מועיל", ומעלות שאלות חדשות לגבי האופן שבו יש לחקור את הנושא בעתיד.
