מה קורה כשילד קורא ספר ומגלה שהגיבור השחור בו הוא תמיד "האחר", תמיד מי שצריך "להיקלט" או "להתקבל"? ספרות הילדים מעצבת תפיסות עולם מגיל צעיר מאוד, ולכן אופן הייצוג של דמויות שחורות בה, או היעדרן, אינו עניין טכני אלא שאלה תרבותית וחינוכית עמוקה. מאמר זה יוצא למסע אל תוך שבעים שנות ספרות ילדים ונוער עברית, מקום המדינה ועד ימינו, כדי לבחון כיצד יוצגו בה גזע, גזענות ושחורוּת.
בעוד שמחקרים קודמים עסקו בעיקר בייצוגי "אחרות" הקשורים לעדתיות ולקליטת עלייה באופן כללי, כאן מוצבת שאלה ממוקדת יותר: כיצד מדברת ספרות הילדים העברית על ילדים שחורים ועל הגזענות שהם חווים, ואיך השתנה הייצוג הזה עם הזמן? הבחינה נעשית באמצעות ניתוח קורפוס של כארבעים יצירות, מסיפורי בעלי חיים אלגוריים ועד רומנים ריאליסטיים, מספרי היסטוריה ועד יצירות המתמודדות עם סוגיות גלובליות של גזע ופליטות, תוך הישענות על כלים מתחום התאוריה הפוסט-קולוניאליסטית.
המספר המצומצם יחסית של היצירות הרלוונטיות מעורר כשלעצמו שאלות נוקבות: מדוע כה מעט סיפורים מוקדשים לילדים שחורים בספרות העברית, ומה אומר הדבר על מקומם בדמיון הקולקטיבי הישראלי? המאמר מציע מסגרת לניתוח ההתפתחות ההיסטורית של הנושא, ומזמין להתחקות אחר הדרך שבה ספרות שנועדה לילדים מתמודדת, או נמנעת מלהתמודד, עם אחת השאלות הבוערות של החברה הישראלית.
