נשים שהיגרו לאוסטרליה, פליטות ומבקשות מקלט, ניצבות בפני חסמים מיוחדים כשהן מתמודדות עם אלימות במשפחה: אשרות זמניות שמשמשות ככלי איום, מחסומי שפה, בדידות חברתית וחוסר היכרות עם המערכת המקומית. בעוד שאלימות במשפחה היא תופעה רחבה ומוכרת באוסטרליה, נראה שהמערכות הקיימות של תמיכה חברתית ואכיפה משפטית לא נבנו במחשבה על הצרכים המורכבים של אוכלוסייה זו, שסובלת מהצטלבות של גורמי דיכוי שונים – מגדר, מעמד הגירה, גזע, שפה ודת.
המאמר מבקש לבחון שאלה מרכזית: כיצד ניתן לשלב בין תמיכה חברתית להתערבות משפטית באופן שיתאים לצרכים המיוחדים של נשים ממוצא מהגר, פליטה ומבקשת מקלט החוות אלימות במשפחה באוסטרליה, ואילו לקחים ניתן להפיק מהספרות הקיימת לשם כך? כדי לענות על השאלה נערכה סקירת היקף שיטתית, שהתבססה על מתודולוגיה מוכרת (Arksey and O'Malley, PRISMA-ScR ו-JBI), ושילבה מסגרות תיאורטיות פמיניסטיות ואינטרסקציונליות. צוות מחקר בין-תחומי סינן מאות מאמרים ממאגרי מידע שונים, עד שהגיע למספר מצומצם של מקורות שעמדו בקריטריונים המחמירים שנקבעו מראש.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת של חוויות, גורמים מגנים ותרומיים, ופערים משמעותיים במתן השירותים לאוכלוסייה זו – תמונה שמעוררת שאלות נוקבות על האופן שבו מדיניות הגירה, מערכות רווחה ומערכת המשפט משפיעות זו על זו, ועל הדרך שבה ניתן לשנות זאת.
