כמעט כל מי שהתקדם בקריירה יכול לנקוב בשם של אדם אחד שהושיט לו יד בזמן הנכון: בכיר שהסביר איך הדברים באמת עובדים, או עמית ותיק שהעז לומר מה כדאי לשנות. ארגונים רבים ניסו להפוך את הקסם הזה לשיטה, ובנו תוכניות חונכות מסודרות עם שיבוץ זוגות, לוחות זמנים ורכזים. אבל אפשר לתכנן קשר אנושי מראש? ומה קורה כשמנסים לייצר באופן מלאכותי את מה שבדרך כלל נוצר מעצמו?
המאמר בוחן את הנושא דרך השאלה מה מבדיל חונכות שצומחת באופן טבעי מחונכות שהארגון מתכנן, ואילו מרכיבים קובעים אם תוכנית פורמלית תצליח או תיכשל. הוא עוסק בארבעה שחקנים מרכזיים: החונך, החניך, מערכת היחסים ביניהם והארגון שמארח אותם. הוא גם שואל איך כדאי לבחור חונכים, להכשיר אותם, לשבץ זוגות, ללוות אותם ולהעריך את התוצאות.
זוהי סקירה שמרכזת מחקרים וספרות מקצועית, כולל דוגמאות מארגונים ממשיים בשוק הפרטי, בציבורי ובאקדמיה. היא מתעכבת על ממצאים מפתיעים ועל סימני אזהרה שמטילים ספק בהנחות מקובלות על חונכות. מי שמנהל אנשים, מפתח עובדים או חושב על התפקיד שהוא עצמו ממלא בחייו המקצועיים של מישהו אחר ימצא כאן נקודות מבט שאינן מובנות מאליהן.
