בעשור האחרון עברה הממשל התאגידי מהפכה שקטה: שיקולי סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG) הפכו מנושא צדדי לחלק מרכזי באסטרטגיה העסקית, ומשקיעים מוסדיים גדולים, המחזיקים נתחים משמעותיים ממניות החברות, דורשים יותר ויותר שהתנהלות בת קיימא תבוא לידי ביטוי גם במדיניות התגמול של ההנהלה הבכירה. תופעה זו מעלה שאלה מרתקת: האם וכיצד באמת מתורגמים יעדי ESG לתגמול מוחשי עבור מנכ"לים, ומה תפקידם של המשקיעים המוסדיים בעיצוב הקשר הזה?
מחקר זה יוצא לבחון סוגיה זו לעומק, תוך שילוב שלוש מסגרות תיאורטיות מרכזיות: תיאוריית בעלי העניין, תיאוריית הנציג והתיאוריה המוסדית. במקום להתייחס ל-ESG כמדד אחיד, המחקר מפרק אותו לשלושת עמודיו הנפרדים, סביבה, חברה וממשל תאגידי, ובוחן את השפעתם הייחודית על רכיב התגמול מבוסס ההון של המנכ"ל, זה שנועד ליישר אינטרסים ארוכי טווח בין מנהלים לבעלי מניות. לצד זאת, נבדק תפקידה הממתן של בעלות מוסדית: האם נוכחות משמעותית של משקיעים מוסדיים מחזקת או דווקא מרסנת את הקשר בין ביצועי ESG לתגמול?
כדי לענות על שאלות אלו, נותחו נתוני פאנל של 219 חברות מדד S&P500 בין השנים 2014 ל-2021, תוך שילוב מקורות מידע על שכר מנכ"לים, ציוני ESG ונתונים פיננסיים, ותוך שימוש במודל רגרסיה עם אפקטים קבועים. הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה יותר משנהוג לחשוב על הקשר בין קיימות תאגידית לתגמול בכירים.
