שילוט תיירותי הוא אחד הכלים המרכזיים המסייעים למבקרים זרים ולתושבים מקומיים להתמצא באתרי היסטוריה ותרבות, אך מה קורה כאשר אותו שילוט צריך לשרת בבת אחת דוברי יפנית ודוברי שפות שונות ומגוונות, כשלכל קבוצה ציפיות והרגלי קריאה שונים? בעוד שערים גדולות ביפן משקיעות משאבים רבים בבחינת שילוט רב-לשוני, ערים אזוריות רבות, שדווקא נשענות על תיירות כמנוע צמיחה כלכלי, נותרות מאחור בתחום זה, ולא ברור עד כמה ההנחיות הלאומיות ליישום שילוט בשפות שונות אכן מותאמות לצרכים בפועל של מבקרים מרקעים לשוניים מגוונים.
המאמר בוחן שאלה מרכזית: כיצד שפת האם של המשתמש משפיעה על האופן שבו הוא קולט את הסביבה החזותית באתר תיירותי, ובאילו מרכיבים של השילוט הוא מתמקד ומעריך אותם. כדי לבחון זאת, החוקרים ערכו שני מחקרי הערכה בגן ג'וזאן שבמאטסויה שבפרפקטורת שימנה: הראשון, סיור מונחה שבו סטודנטים דוברי יפנית ודוברי שפות אחרות תיעדו בתצלומים אובייקטים בסביבה, כולל שילוט, והביעו את הרשמים שלהם באמצעות "שיטת הערכת כתוביות"; השני, שאלון מבוסס שיטת הדיפרנציאל הסמנטי (SD) שבו נבחנו תגובותיהם לתצלומי שילוט נבחרים באמצעות זוגות תארים מנוגדים, וניתוחים סטטיסטיים מתקדמים כגון ניתוח פקטורים, רגרסיה וניתוח שונות.
המחקר מבקש להצביע על גורמים שיוכלו לשפר את עיצוב השילוט התיירותי כך שיתאים לצרכים של אוכלוסיות מגוונות, מתוך גישה של עיצוב אוניברסלי. הממצאים עשויים לתרום לא רק לתחום התיירות היפני, אלא גם לערים אזוריות אחרות בעולם המתמודדות עם ריבוי שפות בקרב מבקריהן.
