איך אפשר בכלל למדוד את מצב בריאות הנפש של אוכלוסייה שקשה מאוד לאתר, לגייס ולסמוך על נתוניה? פליטים ומבקשי מקלט נחשבים לאחת הקבוצות ה"נסתרות" המאתגרות ביותר למחקר, בין השאר בשל חוסר אמון במערכות ממסדיות, חשש מחשיפה, סטיגמה ואוריינות בריאותית נמוכה. בעיות בריאות נפש נפוצות מאוד בקרב אוכלוסיות אלה, אך כאשר סקרי בריאות אוכלוסייה מבוססים על מסגרות דגימה שאינן כוללות אותן, נוצר פער ידע משמעותי שמונע תכנון שירותים מותאם.
מאמר זה בוחן שאלה מתודולוגית מרכזית: כיצד ניתן בכל זאת לבנות מדגם מייצג של פליטים ומבקשי מקלט המתגוררים בקהילה, לצורך מחקרי סקר בתחום הבריאות ובריאות הנפש? לשם כך בוצעה סקירה שיטתית בהתאם להנחיות PRISMA, שכללה חיפוש נרחב במאגרי מידע אקדמיים מרכזיים בין השנים 1995-2016, לצד חיפוש ייחודי בספרות אפורה במאגרי מדינות מובילות בקליטת פליטים. המאמרים שנמצאו נבחנו ודורגו לפי איכות שיטת הדגימה ורמת העדות לייצוגיות שלה, ובהיעדר מספיק מחקרים ממוקדים באוכלוסיית פליטים נבחנו גם מחקרים על קבוצות נסתרות אחרות שניתן ללמוד מהן.
הממצאים חושפים אילו גישות דגימה, אסטרטגיות גיוס ושיקולי עיצוב מחקר מצליחים להתמודד עם החסמים הייחודיים של אוכלוסיות אלה, ומציעים כלים מעשיים לחוקרים העוסקים בתחום.
