מה קורה כאשר מנהלי בתי ספר בוחרים לחלוק סמכויות ואחריות עם המורים, במקום לשמור אותן בידיהם? האם שיתוף מורים בקבלת החלטות באמת משפר את תחושת הרווחה שלהם ואת שביעות רצונם מהמקצוע, ובאיזה תנאים ההשפעה הזו מתעצמת או נחלשת? שאלות אלה מקבלות משנה חשיבות במערכת חינוך מרכזית וביורוקרטית כמו זו הטורקית, שבה האוטונומיה של בתי הספר מוגבלת מבנית, ותנאי העבודה של המורים כוללים עומס כבד ואפשרויות מצומצמות לפיתוח מקצועי.
המאמר בוחן את הקשרים בין מנהיגות מבוזרת, רווחה סובייקטיבית ושביעות רצון מקצועית של מורים, ושואל שאלה נוספת ומעניינת: האם חוסן פסיכולוגי, כתכונה אישית המאפשרת התמודדות עם קשיים ולחצים, הוא הגורם שקובע מי ירוויח יותר ומי פחות מפרקטיקות של מנהיגות משתפת? המחקר משלב שלוש מסגרות תיאורטיות מרכזיות מעולם הפסיכולוגיה והחינוך כדי להסביר כיצד תהליכים ניהוליים בבית הספר מתורגמים לרגשות, למוטיבציה ולשביעות רצון בעבודה.
כדי לבחון את השאלות הללו, נאסף מידע מכ-650 מורים המועסקים בבתי ספר ציבוריים ב-24 מחוזות שונים בטורקיה, המייצגים מגוון אזורים גיאוגרפיים וחברתיים-תרבותיים. הנתונים נותחו באמצעות כלים סטטיסטיים מתקדמים הבודקים תיווך וממתון בין המשתנים. התוצאות חושפות תמונה מורכבת יותר משיוצג בספרות עד כה, ומעלות שאלות מעשיות חשובות למנהלי בתי ספר ולקובעי מדיניות חינוכית.
