כשאנליסט בוול סטריט מפרסם תחזית רווחים לחברה, האם כל המשקיעים רואים אותה באותו רגע ובאותה צורה? מסתבר שהתשובה מורכבת הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. מרבית המחקרים האקדמיים על דיוק התחזיות נשענים על מאגר אחד, נגיש וזול, שנמצא בשימוש נרחב כבר עשורים. אבל בשוק עצמו פועלים ערוצים רבים נוספים, חלקם יקרים מאוד, ובהם דוחות מחקר מלאים שמנויים עליהם משלמים סכומים גבוהים. הבנקים להשקעות מקבלים תשלום על מחקר שמופץ בערוץ אחד, ולא מקבלים דבר על אותן תחזיות במאגר האקדמי המוכר.
השאלה שעומדת במרכז המחקר היא אם ערוץ ההפצה קשור לאיכות התחזית עצמה, ובהמשך גם לתגובת השוק ולפערי המידע בין משקיעים. כדי לבדוק זאת, החוקרים השוו בין שני ערוצים שמופעלים על ידי אותה חברה, כך שההבדלים אינם נובעים מזהות הספק. מאחר שהדוחות היקרים זמינים לחוקרים רק כקבצי PDF לא אחידים, הם אספו ידנית אומדנים ממאות אלפי נתונים, במשך כשנתיים של עבודה, עבור מדגם אקראי של חברות גדולות ובינוניות בין השנים 2000 ל-2011. לאחר מכן הצליבו את האומדנים עם המאגר הנפוץ, ובחנו דיוק, הטיה, תגובת מחירים ומדדי נזילות כמו פער הביקוש וההיצע.
מה אומר הדבר על האופן שבו מידע זורם בשוק ההון, ועל מידת השוויון בין מי שמשלם למי שלא? ומה משמעות הדבר עבור חוקרים שבונים מסקנות על אנליסטים מנתונים שמגיעים מערוץ אחד בלבד?
