מה קורה כשתלמיד מתבגר שמתמודד עם קשיי קריאה, כתיבה או חשבון נאלץ להתמודד גם עם לחץ יומיומי, סטיגמה ותחושת חוסר שייכות? רוב ההתערבויות שמיועדות לילדים עם לקות למידה עוסקות בלחץ שכבר קרה. אבל אפשר לשאול גם אחרת: האם אפשר ללמד מתבגרים להיערך מראש, להציב לעצמם יעדים, לגייס משאבים ולראות באתגרים הזדמנות? זו הגישה של התמודדות פרואקטיבית, וכמעט לא נבדקה בקרב תלמידים עם לקות למידה, בוודאי לא בהקשר ההודי.
המחקר שואל אם תוכנית קצרה שנועדה לחזק התמודדות פרואקטיבית יכולה לשנות את האופן שבו תלמידי תיכון עם לקות למידה מתמודדים, ואם היא משפיעה גם על ההסתגלות שלהם בתחומים הרגשי, החברתי והלימודי. החוקרים פעלו בכמה מחוזות בקראלה שבהודו. הם דגמו בתי ספר ממשלתיים, נתמכים ופרטיים, איתרו תלמידים בני 14 עד 18 שאובחנו בלקות למידה והתמקדו במי שהפגינו רמות נמוכות של התמודדות פרואקטיבית. התלמידים חולקו באקראי לקבוצת ניסוי ולקבוצת ביקורת. קבוצת הניסוי עברה סדרת מפגשים קבוצתיים מעשיים, עם משחקי תפקידים, פעילויות יצירה ומשחקים, שהותאמו בכוונה למי שמתקשים בקריאה וכתיבה. התלמידים נבדקו לפני התוכנית, מיד אחריה ולאחר שלושה חודשים.
השאלה המרכזית היא האם אפשר לפתח אצל מתבגרים עם לקות למידה מיומנויות התמודדות עתידיות, ואילו היבטים בחייהם יושפעו מכך.






