האם אדם טרנסג'נדר יכול להתנהל ברחוב, במשרד או בחנות בלי שמישהו ישים לב שמגדר הלידה שלו שונה מהמגדר שאיתו הוא מזדהה? ביכולת הזאת, שמכונה בשיח הציבורי "מעבר" (passing), יש רגישות רבה. יש מי שרואים בה מטרה מרכזית, ויש מי שמרגישים שהיא מטילה עליהם לחץ להתאים את עצמם לנורמות מגדריות נוקשות. המאמר מציע מונח עדין יותר, התאמה חזותית או השתלבות, ושואל מה בעצם הקשר בין היכולת להשתלב לבין מצוקה נפשית ומחשבות אובדניות.
שאלת המחקר המרכזית היא אם השתלבות קשורה לרווחה נפשית טובה יותר, ואם כן, באיזה אופן. האם הקשר ישיר, או שמא יש גורמים אחרים שמתווכים אותו, כמו חוויות של אפליה, הטרדה ואלימות? החוקרים בוחנים גם מי מדווחים על השתלבות בקלות רבה יותר ומי פחות, ואיך זה קשור לגיל, לגזע, למעמד כלכלי, לזהות מגדרית ולשלבים שונים בתהליך האישור המגדרי.
כדי לענות על כך נעשה שימוש בנתוני הסקר הטרנסג'נדרי האמריקאי של 2015, שהיה אז הגדול מסוגו, עם יותר מ-26 אלף משתתפים. החוקרים נעזרו בכמה שיטות סטטיסטיות, מהשוואות פשוטות ועד מודל משוואות מבניות שנועד להבין את הדרך שבה הגורמים השונים משפיעים זה על זה. התמונה שמצטיירת מורכבת יותר ממה שנוח להניח, ויש לה השלכות על מדיניות, על שירותי בריאות ועל האופן שבו החברה מתייחסת לאנשים טרנסג'נדרים.
