יותר ממחצית מהסטודנטים בסין לא מגיעים לתואר בלי שנתקלו בקשיים נפשיים, ושיעורי הדיכאון בקרבם עולים משנה לשנה. מי שנמצאים בנקודת מעבר בין גיל ההתבגרות לבגרות צעירה מתמודדים עם דרישות חדשות, מערכות יחסים חדשות וסביבה לא מוכרת. לא כולם עושים זאת באותה קלות. סטודנט ביישן, שחש מבוכה ומתח בכל מפגש חברתי, עשוי לחוות את התקופה הזו אחרת לגמרי מחבריו.
המחקר שואל מה מסתתר מאחורי הקשר בין ביישנות לדיכאון. האם הביישנות פוגעת במצב הרוח ישירות, או שיש בדרך תחנות ביניים, כמו התחושה הפנימית של ביטחון ויכולת להסתגל לחיים באוניברסיטה? ואם יש כאלה, האם הן פועלות כל אחת לחוד או אחת מזינה את רעותה?
כדי לברר זאת פנו החוקרים לכ-500 סטודנטים משנה א' וב' באוניברסיטה במחוז שאנדונג שבסין. המשתתפים מילאו שאלונים מקובלים שמודדים ביישנות, תחושת ביטחון, הסתגלות ודיכאון. הנתונים נותחו באמצעות מודל משוואות מבניות, שמאפשר לבדוק מסלולי השפעה מורכבים בין כמה משתנים בו זמנית. המאמר נשען על מודל הדיאתזה-לחץ ומציע זווית מעניינת להבנת הסיכון לדיכאון בקרב צעירים, וגם שואל מה בעצם אומר הדבר על ביישנות בהקשרים תרבותיים שונים.






