מה קורה לאישה שעזבה קשר זוגי שבו הרגישה שהיא נשלטת, כשהיא מגיעה לבית המשפט למשפחה בתקווה לקבל הגנה עבורה ועבור ילדיה? ספרות הולכת וגדלה מתארת תופעה שנקראת "התעללות משפטית": שימוש בהליך המשפטי עצמו ככלי להמשך שליטה, למשל דרך הצפה של בית המשפט בבקשות ובמסמכים שמכבידות על הצד השני מבחינה כלכלית ונפשית. עד היום רוב הידע על כך בא מראיונות ומעדויות אישיות, ולא נבדק בצורה כמותית אם דפוסי שליטה במהלך הנישואין באמת מתחברים לאופן שבו מתנהל תיק הגירושין.
המחקר הזה שואל אם תדירות גבוהה יותר של שליטה כופה בתוך הנישואין קשורה לקצב הגשת המסמכים בתיק הגירושין, ואם הקשר הזה שונה בין אמהות לאבות, בין התקופה שלפני פסק הדין הסופי לתקופה שאחריו, ובין הגשות רגילות לבין זימונים והזמנות מסמכים.
החוקרים חיברו שני מקורות מידע: סקרים שמילאו 189 אמהות מתגרשות במחוז אחד במערב התיכון של ארצות הברית, ורשומות ציבוריות מלאות של בית המשפט בתיקי הגירושין שלהן. הם ספרו את ההגשות מעבר לאלה שנדרשות בכל תיק, ובחנו אותן במודלים סטטיסטיים מיוחדים לנתוני ספירה, תוך התחשבות בהשכלה ובהכנסה. התשובה נוגעת לשאלה רחבה על האופן שבו מערכת המשפט עלולה להפוך מזירת הגנה לזירת המשך הפגיעה.






