בכל יום אנחנו נתקלים בכותרות שטוענות שחיסונים מזיקים, שמזון מהונדס גנטית מסוכן או ששינוי האקלים הוא תופעה טבעית לגמרי. הניסיון לתקן אמונות כאלה הוא משימה קשה, והמחקר עד כה התמקד בעיקר במדינות מערביות ובמשבר הקורונה. מה קורה במקומות שבהם האמון במוסדות נמוך, הפוליטיקה מקוטבת והמדענים עצמם נתפסים לעיתים כחלק מאליטה חשודה? ואם משהו משתנה בעקבות תיקון, האם זה רק מה שאנשים מאמינים לגביו, או גם היחס שלהם למדענים?
המאמר בוחן שני הקשרים שנחקרו מעט, טורקיה ודרום קוריאה. השאלה המרכזית היא איך אנשים מגיבים לשתי דרכי התערבות נפוצות: דחיפה קלה לעצור ולחשוב על דיוק המידע, ורמז לכך שהמידע הופרך על ידי מקור מדעי אמין. החוקרים מתעניינים גם בשאלה אם חשוב לאדם הנושא עצמו, אם הוא מסוגל להבחין בין טענות נכונות לכוזבות, ואם יש הבדל בין מידע מוטעה מדעי למידע מוטעה פוליטי.
לשם כך נערכו ניסויי סקר במדגמים ארציים בשתי המדינות, שבהם נחשפו משיבים לכותרות כוזבות עם התערבויות שונות או בלעדיהן. בנוסף נערך ניסוי מקוון בטורקיה, המדמה ציוץ ברשת חברתית, שבו נבדלו מקורות התיקון, תחומי הנושא ובדיקות העובדות. התמונה שמצטיירת מרתקת במיוחד למי שמתעניין באמון, בהשפעה ובשאלה אם פתרון אחד יכול להתאים לכל חברה.
