הפרעת קשב וריכוז נמנית עם ההפרעות הנפוצות ביותר בילדות, והשלכותיה נלוות לילד גם בכיתה, גם בבית וגם בהמשך חייו. אך מי שנמצא בקו החזית של ההתמודדות היומיומית עם ילדים המאובחנים עם ADHD אינו רק ההורה או המטפל, אלא בראש ובראשונה המורה, שמלווה את הילד שעות רבות בסביבה מובנית ותובענית. עד כמה מוכנים המורים בפועל למשימה הזו? האם יש להם את הידע הדרוש כדי להבין את מקורות ההתנהגות, לזהות תסמינים, ולדעת אילו טיפולים אכן מוכחים כיעילים ואילו הם בגדר מיתוסים נפוצים?
מחקר זה נערך בדרום אפריקה, מדינה המתמודדת עם אתגרים חברתיים וכלכליים משמעותיים ועם מערכת חינוך שמחויבת, על פי מדיניות רשמית, לכלול כל ילד במסגרת הלימודית הרגילה. השאלה המרכזית שהמחקר מבקש לבחון היא מהי מידת הידע של מורי בית ספר יסודי בנוגע לתסמיני ADHD, לאבחון ולטיפול בהפרעה, וכן אילו אסטרטגיות הם נוקטים בפועל כדי לנהל את ההתנהגות של ילדים המאובחנים עם ADHD בכיתותיהם. לצורך כך רואיינו כ-200 מורים מבתי ספר יסודיים באזור קימברלי, באמצעות שאלון מובנה ומוכר הבודק ידע ותפיסות מוטעות בנושא, לצד שאלות על הכשרה, גישה למשאבים ותמיכה באסטרטגיות ניהול כיתה שונות. הממצאים חושפים תמונה מורכבת על הפער שבין תפיסות נפוצות בקרב מורים לבין הידע המבוסס ראיות, ומעלים שאלות חשובות על טיב ההכשרה שמורים מקבלים ועל הדרך הנכונה לשלב אותם בתהליך הטיפולי בילדים עם ADHD.






