מה צעירים חושבים על התנהגויות כמו שליטה, קנאה, איומים או כפייה במערכת יחסים רומנטית? ומה קורה כשהאמונות שלהם על מה "מגיע" לגבר ולאישה בזוגיות נכנסות לתמונה? בשנות האוניברסיטה אנשים מתחילים לעצב זוגיות עצמאית יותר, והעמדות שהם מגבשים בתקופה הזו עשויות להשפיע על מה שהם מזהים כפגיעה, על מה שהם מוכנים לסבול ועל מה שהם דוחים. חלק מההתנהגויות הללו כלל לא נתפסות כאלימות, ולכן הן יכולות להישאר סמויות ולהפוך לנורמה.
המחקר הזה שואל אם יש קשר בין העמדות של סטודנטים כלפי אלימות בזוגיות לבין עמדותיהם כלפי תפקידי מגדר, ועד כמה הקשר הזה חזק. שאלה נוספת היא אם גברים ונשים באמת נבדלים בעמדותיהם, ובאילו סוגי אלימות הקשר בולט יותר: פיזית, רגשית, מינית, כלכלית או כללית.
החוקרים הפיצו שאלון אנונימי מקוון בקרב סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה ממלכתית בטורקיה, וקיבלו נתונים מאלפי משתתפים. הם השתמשו בשני סולמות מקובלים, אחד למדידת עמדות כלפי אלימות בזוגיות ואחד למדידת עמדות כלפי תפקידי מגדר. בניתוח הם לא הסתפקו בשאלה אם התוצאות מובהקות סטטיסטית, אלא בדקו גם עד כמה הן משמעותיות בפועל, ונקטו משנה זהירות בפרשנות. התוצאה היא מבט מדוד על האופן שבו תפיסות של גבריות ונשיות קשורות לגבולות המותר והאסור בזוגיות.
