האם המקום שבו גדלנו קובע את מי שנהיה בבגרותנו? שאלה זו מעסיקה חוקרי פשיעה כבר עשורים. מתבגרים בשכונות מוחלשות מתמודדים לעיתים עם עוני, עם סביבה שנראית מוזנחת ועם חשיפה לאלימות, ובו בזמן שכונות אחרות מתאפיינות בקשרי שכנות הדוקים ובנכונות של תושבים להתערב למען הכלל. אבל הדרך מן השכונה ועד התנהגות פלילית בבגרות רחוקה מלהיות ישרה, ורוב המחקרים מצלמים רגע אחד בלבד ולא עוקבים אחר אנשים לאורך שנים.
המחקר הזה שואל איך גורמים שכונתיים בגיל ההתבגרות מתורגמים, אם בכלל, להתנהגות פלילית בגיל שלושים בערך, ומה קורה בדרך. האם התחושה של המתבגרים שהסביבה שלהם מופרעת משנה את המסלול? האם מעורבות בעבריינות בגיל צעיר או היחשפות לאלימות מסבירות את הקשר? והאם שכונה עם חוסן חברתי חזק מסוגלת לרכך את המחיר של חיים בשכונה מוחלשת? החוקרים הבחינו גם בין עבירות אלימות לעבירות לא אלימות, מתוך הנחה שלכל סוג עשוי להיות סיפור משלו.
כדי לבדוק זאת, החוקרים השתמשו בנתוני מעקב ארוכי טווח מעיר בדרום ארצות הברית, שכללו כמה מאות משתתפים שרואיינו שוב ושוב מגיל 16 ועד גיל 29. נתוני הכתובות שלהם קושרו למדדים שכונתיים רשמיים, והם נבחנו במודל מסלולים סטטיסטי שמאפשר לעקוב אחר שרשראות של השפעה לאורך הזמן.
