מה גורם לסטודנט שלומד שפה זרה להרגיש טוב, ולא רק להצליח בבחינות? בכיתות שפה יש מורה שמחליט על הקצב והתוכן, וחברים לספסל שאיתם מתמודדים עם אותם קשיים. שני אלה מעצבים את חוויית הלמידה, אבל לרוב נחקרים בנפרד. כאן הם נבחנים יחד, בהקשר מעניין במיוחד: סטודנטים סינים שלומדים צרפתית באוניברסיטה. הם פועלים בסביבה של ציפיות אקדמיות גבוהות, הוראה מסורתית שמושתתת על שינון, לחץ להגיע במהירות לשליטה בשפה וביקוש גובר לצרפתית על רקע הקשרים של סין עם העולם הפרנקופוני.
השאלה המרכזית היא איך שלושה גורמים יחסיים מתקשרים זה לזה ולרווחה הנפשית של הסטודנטים: הקשר האישי עם המורה, המידה שבה המורה מאפשר בחירה ויוזמה ומתחשב בנקודת המבט של התלמידים, והיחסים עם בני הגיל בכיתה. האם העמיתים הם רק עוד גורם שמוסיף למשוואה, או חוליה שדרכה השפעת המורה עוברת אל התלמידים?
כדי לבדוק זאת, החוקרים העלו השערות שנשענות על תיאוריית ההכוונה העצמית. הם ביקשו מ-387 סטודנטים מ-12 מוסדות אקדמיים בסין למלא שאלונים מקוונים על יחסיהם עם המורים, על תחושת התמיכה באוטונומיה, על איכות הקשרים עם חבריהם ועל רווחתם הנפשית. את הנתונים ניתחו בשיטות סטטיסטיות מתקדמות של מידול משוואות מבניות, שמאפשרות לעקוב אחרי מסלולי השפעה ישירים ועקיפים בין המשתנים.






