מה גורם למורים מסוימים לשגשג תחת עומס עבודה בעוד אחרים קורסים תחתיו, גם כשהם זוכים לאותה תמיכה בדיוק מההנהלה? שאלה זו עומדת בלב מחקר חדש שבוחן את מערכת היחסים המורכבת בין תמיכה ניהולית נתפסת, חוסן נפשי ותפקוד תעסוקתי בקרב מורים לחינוך גופני ולספורט. תפקוד המורים נחשב מזה שנים לגורם מכריע בהצלחתם של בתי ספר, אך בעוד שהתמיכה הניהולית זוכה להכרה רחבה כמנוע מרכזי למוטיבציה ולשביעות רצון, נותרה שאלה פתוחה: האם התמיכה הזו פועלת ישירות על התפקוד, או שמא היא עוברת דרך משאב פנימי נוסף, החוסן הנפשי, שמאפשר למורים להתמודד עם לחצי היומיום בכיתה ומחוצה לה?
המחקר, שנערך בקרב מדגם של 338 מורים לחינוך גופני במחוז ארזורום שבטורקיה, מציע מודל תיאורטי המשלב לראשונה את שלושת המשתנים הללו יחד, תוך שימוש בכלים פסיכומטריים מבוססים למדידת תמיכה ניהולית, תפקוד עובדים וחוסן נפשי. באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים של משוואות מבניות ומודל תיווך מבוסס Bootstrap, מנסים החוקרים לפענח את מנגנון הפעולה המדויק שבאמצעותו תחושת התמיכה מצד ההנהלה מתורגמת, אם בכלל, לתפקוד אפקטיבי בשטח. האם מדובר בקשר ישיר בלבד, או שמא לחוסן הנפשי תפקיד מכריע כגשר ביניהם? התשובות עשויות לשנות את האופן שבו מוסדות חינוכיים חושבים על תמיכה ניהולית ועל פיתוח חוסן בקרב הצוות החינוכי.
