מנהלי בנייה נמצאים בצומת מעניין: מצד אחד ענף ותיק, מבוסס פרויקטים ומלא אי ודאות, ומצד שני גל של טכנולוגיות דיגיטליות שמבטיח לשנות את אופן התכנון, התיאום והביצוע באתר. השאלה היא מה באמת מכין חברה לעידן הזה. האם מדובר בכלים שהיא רוכשת, באופי של המנהלים שלה, במבנה הארגוני או באופן החשיבה של האנשים שמובילים אותה?
המחקר נערך בענף הבנייה במלזיה, שבו תקן כשירות לאומי מנסה לגשר על פערים בין כישורים כלליים למקצועיים, ויוזמות לעידוד טכנולוגיה מתקדמת נקלטות לאט. החוקרים בנו מודל שמחבר בין סגנונות מנהיגות, חדשנות ארגונית, יכולת טכנולוגית ומנטליות דיגיטלית, כולל ההבחנה בין ילידי דיגיטל למהגרי דיגיטל בקרב מנהלים. השאלה המרכזית: איך המרכיבים האלה משפיעים יחד על היכולת של מנהיגים להוביל חברת בנייה בעולם דיגיטלי, ומה תפקידו של כל אחד מהם, אם בכלל, כמשפיע ישיר, כמתווך או כמנחה.
כדי לבדוק זאת הופץ שאלון בקרב 341 מנהלים בענף: מנהלי פרויקטים, מודדי כמויות, אדריכלים ומהנדסים, שהתבקשו לדרג את מידת הסכמתם עם היגדים על כל אחד ממרכיבי המודל. הנתונים נותחו בשיטה סטטיסטית של מידול משוואות מבניות, ולאחר מכן נבדקו שוב בסדרה של בדיקות חוסן. התמונה שעולה מהמודל עשויה להפתיע מי שמניח שכניסת הטכנולוגיה לאתרי הבנייה היא רק עניין של תקציב וציוד.






