מה קורה כשילד בן שלוש אינו הולך לגן? בישראל, מאז שחוק חינוך חובה הוקדם לגיל שלוש, כל משפחה שמעדיפה להשאיר את ילדיה בבית נדרשת לבקש פטור רשמי מן המדינה, ולהתמודד עם שאלות שחוזרות שוב ושוב: איך הילד ירכוש מיומנויות חברתיות בלי חברה, מי ילמד אותו לקרוא ולכתוב, ומה בעצם הוא עושה בבוקר. מאחורי השאלות האלה עומדת תופעה שהיקפה גדל בהתמדה בארץ ובעולם, ובכל זאת כמעט לא נחקרה בגיל הרך דווקא.
הדיון כאן מבקש לברר מה מניע הורים לילדים בגיל הגן לבחור בחינוך ביתי, מהי התפיסה החינוכית שעומדת מאחורי הבחירה, וכיצד נראית בפועל העבודה היום-יומית על השפה והאוריינות בבית שאין בו גננת, אין בו כיתה ואין בו לוח זמנים קבוע. לצד זאת עולה שאלה שמעסיקה כל הורה בעניין: מה בעצם ידוע כיום על הישגיהם הלימודיים ועל מיומנויותיהם החברתיות של ילדים שגדלים כך.
כדי לענות על כך נסקרים כאן נתוני היקף מישראל ומארצות הברית, מחקרים שהשוו הישגים לימודיים ומיומנויות חברתיות בין ילדי חינוך ביתי לילדי מסגרות, ומחקרים שבחנו את מניעי ההורים. על כל אלה נוספים תוכנית לימודים מפורטת לטיפוח ניצני האוריינות והשפה שהוגשה למשרד החינוך, ותיאור מקרוב של התנסות ממשית עם ילד דו-לשוני בן ארבע שלמד בבית.
