באספת אזרחים מתכנסת קבוצה אקראית של אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, שומעת מומחים, מתווכחת סביב שולחנות קטנים ובסוף מנסחת המלצות מדיניות. בעשור האחרון אספות כאלה הפכו לכלי מבוקש, מאירלנד ועד סקוטלנד, בנושאים טעונים כמו הפלות ומשבר האקלים. אבל דווקא החלק המסקרן ביותר בתהליך נשאר כמעט בלתי מוסבר: למה אנשים שמגיעים עם דעות מגובשות מוכנים בכלל להקשיב לצד השני, במקום להישאר בתוך תא ההדהוד שלהם? והאם מי שבוחר את המומחים ואת סדר הופעתם יכול לכוון את התוצאה מראש?
כדי להתמודד עם השאלות האלה, האספה מתורגמת למערכת מרובת סוכנים: כל משתתף הוא סוכן עם דעה בסולם מספרי, וכל סבב כולל הרצאת מומחה ודיון בשולחן. תחילה מנוסחים ארבעה קריטריונים שכל מודל אמין של אספה צריך לעמוד בהם, על סמך תיאוריה פוליטית וניסיון מאספות אמיתיות, ונבחן האם מודלים מוכרים של שינוי דעות עומדים בהם. לאחר מכן מוצעת הרחבה של מודל דה-גרוט שמוסיפה לכל סוכן משתנה סמוי של פתיחות מחשבתית, שנפתח ונסגר לאורך התהליך בהשפעת הסובבים, המגוון הדמוגרפי בשולחן והזמן שחלף.
המודל מכויל על נתוני סקרים מאספת האזרחים של סקוטלנד, כולל ניתוח גורמים שבודק אם יש עדות לפתיחות כזו בתשובות המשתתפים. אחר כך הוא מורץ בסימולציות של מאה משתתפים בתרחישים שונים: מומחים אקראיים, עקביים או מתחלפים בין קצוות, משתתפים מקוטבים או קבוצה של קיצונים מחויבים, הקצאה מתוכננת או אקראית לשולחנות ותהליכים באורכים שונים. השאלה היא מה כל אחד מהמנופים האלה עושה לדינמיקה של הדעות, ומה המשמעות של זה עבור מי שמארגן את האספה הבאה.






