בעשורים האחרונים הפער בשכר בארצות הברית רק הלך והתרחב. הוא התרחב בין בעלי תואר אקדמי לבין מי שאין להם תואר, והוא התרחב גם בין עובדים שיש להם אותה השכלה בדיוק. הסבר מוכר לכך הוא שינוי טכנולוגי שמעדיף עובדים מיומנים. אבל "טכנולוגיה" היא מושג רחב. האם מדובר בפירמות שהתרחקו זו מזו ברמת הפריון שלהן? או בכך שכל יחידת מיומנות של עובד הפכה לשווה יותר בתהליך הייצור? ואיך כל זה מתנהל בשוק עבודה שבו עובדים ופירמות לא תמיד נפגשים בקלות, והחיפוש אחר התאמה טובה עולה זמן וכסף?
המאמר שואל איזה סוג של שינוי טכנולוגי אחראי יותר לעליית אי השוויון, ובאיזו מידה הוא פועל דרך הפער בין קבוצות השכלה ובאיזו מידה דרך הפער בתוך כל קבוצה. כדי לענות על כך בנו החוקרים מודל של שוק עבודה מפולח לפי השכלה, עם עובדים ופירמות הטרוגניים, חיפוש בעת עבודה, מיקוח על שכר ופירמות שבוחרות כמה להשקיע בגיוס. המודל מאפשר לפרק את אי השוויון לרכיבים: מה שנובע מהאדם, מה שנובע מהפירמה, ומה שנובע מחיכוכי השוק.
את המודל כיילו לכלכלת ארצות הברית ב-1980 וב-2015 על סמך נתוני סקר האוכלוסייה הנוכחית (CPS) של גברים לבנים בגילאי 25 עד 55. לאחר מכן הריצו ניסויים נגדיים שבהם כל שינוי טכנולוגי נוסף בנפרד לכלכלה של 1980. התמונה שמתקבלת מציעה דרך חדשה להבין מה מניע את הפערים בשכר, ומי מהם מושפע יותר מכל כוח.
