מה קורה כשמשורר נוצר כותב שיר הערצה לנביא האסלאם? שירי שבח לנביא מוחמד הם מסורת עתיקה בעולם המוסלמי, אך גם משוררים ערבים נוצרים כתבו עליו, ולעיתים בלשון שנשמעת כמעט קוראנית. השירים הללו פזורים באנתולוגיות ובקובצי שירה אישיים, ולכן כמעט לא נחקרו באופן שיטתי. זהו מפגש מרתק בין זהות דתית אחת לבין הערצה לדמות מרכזית בדת אחרת, והוא מעלה שאלות על עדינות, כבוד הדדי ועל האופן שבו אפשר להביע הערכה בלי לוותר על הזהות העצמית.
המחקר שואל כיצד משוררים ערבים נוצרים מציגים את דמות הנביא, אילו נושאים ומאפיינים סגנוניים חוזרים בשירתם, ועד כמה כלים פרגמטיים מסוגלים לפענח שירה מסוג זה. כלומר, האם התיאוריה של השימוש בשפה בהקשר יכולה לחשוף משמעויות שניתוח סמנטי רגיל מפספס.
החוקרים בחרו מדגם של שירים לפי קריטריונים של שיח בין-דתי, שפה דיאלוגית, חשיבות תרבותית ותפוצה בקרב קוראים. השירים תורגמו לאנגלית תוך שמירה על הערבית המקורית לצידם. לאחר מכן נעשה ניתוח תוכן תמטי, ואחריו ניתוח פרגמטי הנשען על אוסטין, סירל וגרייס, הכולל אקטי דיבור, דיאקסיס, הנחות יסוד, השערות שיחתיות והשפעת הלשון על הקורא.






