טלוויזיה היא עדיין חלק קבוע משגרת היום של ילדים צעירים, גם בעידן הטאבלטים והסמארטפונים. הורים רבים שואלים לא רק כמה זמן הילד צופה, אלא גם מה הוא רואה. תוכניות ילדים שונות מציגות עזרה, שיתוף ואמפתיה לצד מכות, קללות ושערוריות קטנות, ולעיתים הכול מופיע באותו פרק. גיל שנתיים הוא תקופה שבה ילדים רק מתחילים ללמוד איך מתנהגים עם אחרים, ולכן השאלה מה הם רואים בגיל הזה מסקרנת במיוחד.
המחקר שואל אם התוכן שילדים נחשפים אליו בגיל שנתיים, תוקפני או פרו-חברתי, או שילוב ביניהם, קשור לאופן שבו הם מתפתחים חברתית והתנהגותית עד גיל שמונה. האם הוא קשור רק לנקודת ההתחלה, או גם לאופן שבו הילדים משתנים עם השנים? ומה תורמת כמות הצפייה הכוללת, מעבר לתוכן עצמו?
החוקרים נעזרו בנתוני מחקר האורך Growing Up in New Zealand, שעוקב אחר ילדים מלידתם. אמהות של יותר מ-5,000 ילדים דיווחו אילו תוכניות הילד אוהב לראות. לאחר מכן קודדו החוקרים כשעה מכל אחת מ-22 התוכניות הפופולריות ביותר, וספרו כמה התנהגות תוקפנית וכמה התנהגות פרו-חברתית מופיעות בכל דקה. את הנתונים חיברו לדיווחי האמהות על התנהגות הילדים בגילים שנתיים, ארבע וחצי ושמונה, ובדקו אותם במודלים סטטיסטיים של מסלולי התפתחות לאורך זמן, תוך התחשבות ברקע המשפחתי והשכונתי.
