לפעמים אנחנו "נעלמים" לכמה רגעים: נוסעים ברכב ומגיעים ליעד בלי לזכור את הדרך, שוקעים בדמיון עד שהעולם מסביב מתרחק, או מרגישים שאנחנו צופים בעצמנו מבחוץ. חוויות כאלה נפוצות מאוד באוכלוסייה הרגילה, וחוקרים רבים רואים בהן תכונה אישית ולא סימן להפרעה. מי שמרבים לחוות אותן נוטים להיות בעלי דמיון עשיר, פתיחות לחוויות ויצירתיות, ובמחקרים קודמים התברר שדווקא סטודנטים לאמנות מדווחים עליהן יותר מאחרים.
כאן עולה שאלה ישנה בלבוש חדש: האם אנשים עם נטייה חזקה להתנתק נמשכים לאמנות מלכתחילה, או שדווקא שנים של לימודים בסביבה יצירתית מעצימות את הנטייה הזאת? במילים אחרות, האם מדובר בטבע או בטיפוח?
כדי לבדוק זאת גייסו החוקרים 440 סטודנטים לתואר ראשון, חלקם מהפקולטה לאמנויות יפות וחלקם מלימודי חינוך באותו קמפוס. חלק מהם היו בתחילת דרכם בשנה הראשונה, וחלק בשנה הרביעית והאחרונה. כולם מילאו שלושה שאלונים מקובלים שבוחנים חוויות דיסוציאטיביות מכמה זוויות, ממצבי "טייס אוטומטי" ועד חוויות מורכבות יותר. ההשוואה בין שתי הקבוצות ובין שתי נקודות הזמן אפשרה לבחון מתי ההבדלים מתחילים ומה קורה להם לאורך הלימודים.
