אוכלוסיית הקשישים בעולם, ובפקיסטן בפרט, הולכת וגדלה, ועימה עולה גם השאלה כיצד לשמר עצמאות תפקודית ואיכות חיים בגיל מבוגר. בעוד שבמדינות רבות נחקר הקשר בין פעילות גופנית לתפקוד פיזי ונפשי בגיל השלישי, בפקיסטן, שבה מדיניות הבריאות מתמקדת בעיקר באוכלוסייה הצעירה, הנושא נותר כמעט בלתי חקור. האם קשישים הנוהגים באורח חיים פעיל יותר מציגים שיווי משקל טוב יותר, פחות פחד מנפילה ואיכות חיים גבוהה יותר בהשוואה לבני גילם הפחות פעילים? ואם כן, אילו מנגנונים מתווכים את הקשר הזה?
כדי לענות על שאלות אלו, חוקרים ערכו מחקר חתך שכלל 176 קשישים בריאים מהקהילה במחוז ח'ייבר פח'תונחווה, וחילקו אותם לשתי קבוצות שוות בגודלן לפי רמת הפעילות הגופנית שלהם, כפי שנמדדה בשאלון מובנה. המשתתפים עברו סוללת מבחנים גופניים וקוגניטיביים שבדקו שיווי משקל, כוח גפיים תחתונות, יכולת הליכה, פחד מנפילה, איכות שינה ואיכות חיים, תוך שימוש בכלים סטנדרטיים מקובלים בתחום. באמצעות ניתוחים סטטיסטיים מתקדמים בדקו החוקרים לא רק אם קיים קשר בין רמת הפעילות לאיכות החיים, אלא גם דרך אילו גורמים תפקודיים ופסיכוסוציאליים קשר זה עשוי לפעול, ואיך תמונה זו משתנה כאשר לוקחים בחשבון מאפיינים דמוגרפיים כמו גיל, מגדר, השכלה ותעסוקה. הממצאים עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של הדרכים לקדם הזדקנות בריאה בהקשר תרבותי וחברתי-כלכלי שטרם נחקר דיו.
