מאז שנות השבעים חוזרים בגרמניה על אותו טיעון: חברות חייבות להשקיע בהכשרה מתמשכת של עובדיהן כדי להישאר תחרותיות, ועובדים צריכים לרענן את כישוריהם כדי לא להישאר מאחור. הטכנולוגיה משתנה, שוקי העבודה נפתחים לעולם, האוכלוסייה מזדקנת, וההשכלה הראשונית כבר לא מספיקה לכל החיים. אבל כמעט אין ראיות שמראות מה באמת קרה לאורך שלושה וארבעה עשורים, ומה ההכשרה עושה בפועל לקריירה של מי שמשתתף בה.
המאמר שואל האם מודרניזציה כלכלית ומחזורי עליות ומורדות בשוק העבודה משפיעים על ההכשרה שמעסיקים מציעים ועל הנכונות של עובדים להשתתף בה. שאלה נוספת היא האם הכשרה מחזקת את היציבות התעסוקתית של העובד, או שדווקא מגבירה את הגמישות המקצועית שלו ואת הסיכוי לעבור משרה או מעסיק.
כדי לברר זאת, המחבר מנתח נתוני היסטוריית אירועים מסקר ALWA של המכון לחקר התעסוקה בגרמניה. הסקר שחזר את מסלולי העבודה של אנשים ממערב גרמניה שנולדו בין 1956 ל-1978. את הנתונים האישיים הוא חיבר לסדרות סטטיסטיות רשמיות על כלכלה ושוק העבודה לאורך השנים, ובחן במקביל השפעות של גיל, תקופה ודור. כך נבנית תמונה דינמית שמקשרת בין מה שקורה בכלכלה כולה, ההחלטות של חברות והמסלול האישי של כל עובד.
