מה קורה כשענף השוקולד, הקפה, הבשר והחלב באירופה תלוי לחלוטין במזג האוויר במקומות רחוקים כמו ברזיל, חוף השנהב או אינדונזיה? בעוד שבתקשורת מדברים בעיקר על גלי החום והבצורות שפוקדים את אירופה עצמה, קיים ממד נסתר הרבה יותר לפגיעות האקלימית של היבשת: התלות המסחרית העצומה בייבוא חומרי גלם חקלאיים מאזורים שעלולים להיפגע קשות משינויי אקלים.
המאמר בוחן שאלה שכמעט לא נחקרה עד כה בצורה כמותית ושיטתית: עד כמה האיחוד האירופי חשוף לסיכוני בצורת שמקורם מחוץ לגבולותיו, דרך שרשראות האספקה החקלאיות שלו? כדי לענות על כך, פותח מדד חדשני שמשלב נתונים על תלות במים "ירוקים" באזורי הייצור, תחזיות אקלים מפורטות לפי מספר מודלים גלובליים, ומדדי יכולת הסתגלות של המדינות המייצאות, וזאת עבור שמונה יבולים מרכזיים ולאורך שלושה טווחי זמן עתידיים ושני תרחישי פליטה שונים.
הניתוח חושף תמונה מורכבת ומדאיגה בנוגע לעתיד שרשראות האספקה שמזינות תעשיות מפתח באירופה, תמונה שמעלה שאלות דחופות באשר לאסטרטגיות ההסתגלות הנדרשות ברמה האזורית והגלובלית כאחד.
