אנשים עם חרדה חברתית מחכים לעיתים שנים רבות לפני שהם פונים לעזרה, ולא פעם האבחון מתעכב או מוחמץ לגמרי. שאלונים שממלאים מדי פעם נשענים על זיכרון ועל הרצון להיראות טוב, והם מתקשים ללכוד את מה שקורה בחיי היומיום. בינתיים הסמארטפון בכיס והצמיד על כף היד אוספים ללא הפסקה נתונים על תנועה, על שיחות, על קולות הסביבה ועל הגוף. האם בעקבות הדיגיטליים האלה אפשר ללמוד משהו על הפרעה שמתאפיינת דווקא בנסיגה מהעולם החברתי?
הסקירה מנסה למפות אילו סמנים ביולוגיים דיגיטליים נבדקו עד היום לאבחון הפרעת חרדה חברתית, באילו אמצעים הם נאספים ובאילו שיטות מנתחים אותם, ואילו פערים עדיין פתוחים. החוקרים נקטו סקירת טווח לפי מסגרת מקובלת ודיווחו לפי הנחיות PRISMA-ScR. הם חיפשו בחמישה מאגרי מידע גדולים, סיננו אלפי רשומות בשני סוקרים עצמאיים, והגיעו למספר קטן של מחקרים שנערכו בסביבה הטבעית של המשתתפים.
מה כוללת מפת הסמנים, ועד כמה אפשר להישען עליה כבר היום? התשובות מעניינות כל מי שמתעניין בפסיכולוגיה, בבריאות הנפש, בלמידת מכונה ובשאלה איך נראה האבחון של העתיד.
