מדובר בעשרות מיליוני צעירים ברחבי העולם שמרגישים דאגה עמוקה, פחד ותחושת חוסר אונים נוכח משבר האקלים. החרדה הזו נתפסת כתגובה סבירה למציאות מאיימת, ולכן קשה לטפל בה בכלים הקלאסיים, שנועדו לרוב לעזור לאנשים לראות שהפחדים שלהם מוגזמים. כאן הפחדים מבוססים, והשאלה היא איך מקלים על המצוקה בלי לבטל את הדאגה לסביבה ובלי לפגוע במוטיבציה לפעול.
המאמר בוחן שאלה פשוטה לכאורה: האם מה שאנחנו בוחרים להסתכל עליו משפיע על רמת החרדה האקלימית שלנו? ליתר דיוק, האם הפניית הקשב לדרכים שבהן אנשים מתמודדים עם שינוי האקלים, ולא רק לאיומים עצמם, יכולה לשנות את תחושת המצוקה?
החוקרים עשו שימוש בנתונים פתוחים מניסוי קודם עם כשישים סטודנטים. המשתתפים חולקו באקראי לשתי קבוצות. בקבוצה אחת עברו אימון קשב ממוחשב שהטה את תשומת הלב לתמונות של פתרונות כמו טורבינות רוח ופאנלים סולאריים. בקבוצה השנייה עברו אימון ביקורת. לאחר מכן מילאו המשתתפים שאלוני חרדת אקלים ועמדות סביבתיות, והחוקרים השוו בין הקבוצות. האם מה שמראים לעין יכול לשנות את מה שמרגישים בלב? התשובה, וגם מה היא אומרת על דרך הצגת הנושא בציבור, מחכות במאמר המלא.






